הורים יקרים, אנו נמצאים בימים מציפים וקשים.
הזוועות, החרדה, חוסר הודאות,
אי אפשר למצוא מילים למה שאנחנו מתמודדים איתו כרגע.
בתוך כל הדרמה והכאב - אנו כהורים, צריכים גם לתפקד כהורים:
לטפל בילדים, לתת תשובות, להעסיק ולתמוך.
זוהי משימה לא פשוטה בכלל.
משימה לא פשוטה, אך חשובה.
היכולת שלנו להצליח לתמוך ריגשית בילדים שלנו, דווקא בתקופה שכזו:
זו המתנה הגדולה ביותר שנוכל לתת להם.
את המציאות אין לנו אפשרות לשנות כרגע.
אבל, את האופן שבו המציאות תשפיע על הילדים שלנו להווה ולעתיד - יש לנו אפשרות לשנות.
עלינו לפעול כעת, כך שהאירועים והחוויות של ימים אלו לא יהפכו לטראומה, אלא
לאירוע בונה חוסן, מחזק, מחבר לעצמם, ולכוחותיהם הפנימיים.
מסמך זה נוצר באהבה, עבורכם, ההורים.
בתקווה לתת לכם עוד כלים להתמודדות עם הסיטאוציה.
שמי שרי גת, אשת חינוך, מדריכת הורים, מורה ליוגה ומיינדפולנס.
מנהלת קהילת “על שביל ההורות”.
ניתן ליצור איתי קשר ב 0523430621, עם כל בקשה, תמיכה או רצון לשתף.
“הורות בנסיבות מאתגרות היא כמו מגדלור בים סוער
האהבה וההדרכה הבלתי מעורערת שלך יעזרו לילדך
למצוא את דרכם בלילות האפלים ביותר”
יש בנו כוח.
יותר ממה שאנחנו חושבים.
יש בנו כוח, רק שלפעמים ההרגלים, והפחדים לא נותנים לנו לגשת אליו.
לפעמים העננות מרחקיה אותנו מהכוח הפנימי שלנו.
יש לנו כוח
והילדים שלנו זקוקים לו עכשיו.
כי אנחנו כאן.
חיים.
והם כאן איתנו.
חיים.
ועלינו להאיר להם את הדרך ע”י האהבה והדרכה.
אנחנו - ההורים.
אנחנו בימים בהם כל אזרחי המדינה בהתמודדות קשה.
כולנו.
כהורים, אנו מתמודדים עם אתגרים משמעותים נוספים:
התיווך לילדינו, השהייה איתם ברגעים קשים, התמיכה בהם והצורך להיות עוגן ריגשי עבורם.
בכדי להצליח להתמודד עם אתגרים אלו, עלינו לזכור:
שאנחנו חייבים לשים לב לעצמנו, לדאוג לעצמנו, ולפעול מתוך מודעות:
רגיעה בתוך הכאוס:
מערכת העצבים שלנו, ממלאת תפקיד מרכזי ברווחה הריגשית שלנו.
מערכת עצבים רגועה - עוזרת לנו להשאר רגועים, מווסתים, מודעים, נוכחים, מחוברים להווה, ובעלי תושיה.
מערכת עצבים חסרת שקט, מוצפת, - תעורר בנו תחושת הישרדות, התנהלות מלחמתית, חרדה, תגובתיות וכו’.
ככל שנצליח ליצור יותר רגעים של רוגע ותחושת ביטחון פנימית, נוכל לעזור לנו ולילדינו לווסת את מערכת העצבים שלנו ובכך להפחית מתח וחרדה , ולהקל על ההתנהלות הכללית.
דרכי רגיעה:
התרחקות מהמדיה המיותרת: המדיה כרגע מוצפת בתכנים ש: מפחידים, מצערים, מייאשים, ממרמרים. היא לא תומכת בנו כמעט בכלל. היא בעיקר פוגעת. חשוב ממש שנדע למנן את המפגש עם המדיה.
כן , גם אנחנו המבוגרים. נבחר בקפידה מאיפה אנחנו צוריכם מידע. ונשים לב לא להיסחף.
תרגולי מיינדפולנס:
כאשר המציאות היא כה קשה, וההתמודדות היא כה מאתגרת, עלינו לדאוג למיינד שלנו, עלינו לדאוג להזין גם תחושות חיוביות בעולמנו הפנימי.
תרגול מיינדפולנס יכול לתמוך בנו בהתמודדות עם המצב, בהרגעה ואיזון, ובחיבור לחיוביות שכה חשובה לנו, לנפש שלנו, למערכת העצבים שלנו.
רעיונות לתרגון למיינדפולנס:
נשימה מודעת.
התבוננות והעמקה ברגש שאנחנו חווים.
מנטרות תומכות.
התבוננות בטבע, בחוץ.
ניתן גם לתרגל “מדיטציה של הלב” - כאשר מתחילים בהתמקדות באיזור הלב, ומרחיבים ממנו את האור בגוף שלנו ומסביבנו.
יצירת מרחב כרבול:
הכנת פינה בבית עם כרים, שמיכות ורכות מנחמת. פינה שאפשר לפרוש אליה כאשר יש צורך לרגיעה, למנוחה, לרגע עם עצמי.. אפשר לשים שם גם נר, מוזיקה נעימה, פרחים וכו.
חמלה עצמית:
ד”ר גאבור מטה, מדבר על כך שטראומה היא לא בהכרח אירועים כואבים - אלא איך הרגשנו במהלך האירועים. טרואמה יכולה להיות גדולה כמו מה שאנו חווים כרגע או קטנה כמו העלבה בבית הספר, או אפילו תחושה שלא שמים אליך לב. זה בעיקר תלוי במצב הפנימי שלך במהלך האירוע.
לכן, עלינו לעשות כל מאמץ בכדי למנוע ניתוק פנימי/ ריגשי כרגע - ובכך למזער ואף למנוע טראומה.
חמלה עצמית היא ההתחלה - תרגול של להתייחס לעצמנו בטוב. לקבל את הקושי, את הכאב. בכך לא רק שנקל ונוריד עומס ריגשי עצמו - אלא גם נלמד את ילדינו לדאוג כך כלפי עצמם.
דאגה עצמית:
לחלקנו , המחשבה על דאגה עצמית מרגישה אגואיסטית בימים שכאלו. אבל - ללא דאגה עצמית, לא נוכל לתפקד. לא נוכל לתרום, לא נוכל לתמוך, לא נוכל להכיל. עלינו לדאוג לעצמנו בכדי שנוכל להכיל את הסיטואציה, ובכדי שנוכל לתמוך בילדינו.
דאגה עצמית זה: השראה פנימית/ רוחנית, שינה ומנוחה, מזון, רגעים של “הפסקה” , חבר או חברה לשוחח איתם, זמן לעצמנו וכו’..
הילדים
איך ומה לעשות בכדי לתמוך בילדים שלנו בימים קשים אלו?
בזמנים אלו, הדבר החשוב ביותר עבורנו כהורים לעשות הוא - לשמור על הילדים שלנו.
לשמור עליהם פיזית , לשמור עליהם ריגשית, לשמור עליהם מנטלית.
לשמור על העולם הפנימי שלהם. על התמימות שעוד שם. לשמור על תחושת הביטחון שלהם - בבית שלהם..
עלינו, בעצם, לייצר לילדינו כרגע סביבת חיים עם הכי פחות לחץ וחוסר ודאות שרק אפשר (בהתחשב במצב) מבחינה פיזית וריגשית.
נרחיק מהמדיה.
בלי חדשות, בלי רשתות חברתיות, בלי רדיו, בלי סרטונים, כלום.
יש במדיה כל כך הרבה תכנים קשים שאליהם אנחנו לא רוצים שהילדים יחשפו בשום פנים ואופן. אפילו לא לפרט הכי קטן. כמובן שבמידת הצורך והרצון לצפיה במסך - נבחר תכנים מותאמים ופלטפורמה ללא פרסומות או סרטונים שעלולים לקפוץ.
תיווך ושיח תואם גיל.
היכולת שלנו להתאים את השיח לגיל ותפיסת הילד , ברגעים אלו, היא קריטית.
בזמנים אלו, עם תכנים שסביבנו, עם שאלות שצפות, עלינו לדאוג שהילד נחשף למה שמותאם לו, למה שהוא צריך, ויכול להתמודד איתו.
לא פחות מדי (כך שהוא יחפש את המענה בדרכים ומקורות אחרים להשלים את החסר)
ולא יותר מדי (יותר ממה שהוא מסוגל להבין , או יכול להכיל מה שמוביל להצפה, בהלה וקושי ריגשי וכו’.)
כמה טיפים:
לא ניתן אינפורמציה שאין בה צורך.
לא ניתן תיאורים גרפים.
ננסה להשתמש במילים יותר אנושיות ומרגיעות:
ריב במקום מלחמה
נפגעים במקום נרצחים
מילים שיגעו במציאות אך באופן פחות דרמטי ומחריד.
האירוע הזה הוא לא כמו שום אירוע שהיה.
רוב (אם לא כל) ילדי ישראל יחשפו לתכנים של מלחמה, פגע, הרג, מוות וכו.
רבים איבדו מכרים / משפחה.
רבים מהם יפגשו בני משפחה או חברים שנפגעו או איבדו מישהו.
החשיפה הפעם תהיה כמעט בלתי נשלטת.
וילדינו ישמעו סיפורים מזעזעים.
נורא חשוב שאנחנו , ההורים, נניח את הבסיס להבנה, מתוך בחירה מודעת.
בהמשך יתווספו עוד סיפורים ותיאורים כנראה, אך הם יתיישבו על הבסיס הקיים.
חשוב שננסה לא לענות ב”אני לא יודע”.
למרות שכולנו בחוסר ודאות. במצב הנוכחי זו תשובה שיכולה לעורר חרדה גדולה.
שימו לב לטון בו אתם אומרים את הדברים.
ישנה אפשרות לומר את התכנים הקשים - עם מחוות גוף וטון דיבור שמעביר תחושת ביטחון ורגיעה, תחושה קלילה.
כאשר עולות שאלות קשות יותר - שמרו על קירבה עם הילדים.
היו מרוכזים בהם (ללא מסכים וכו’) כך שתוכלו לתת תשובות מדוייקות.
היתחברו לסיפורי ילדות שלכם, או סיפורים נוספים שקרו ויכולים לחבר אותם לתחושת ביטחון, לידיעה שזה עובר, שיש כוחות להמשיך קדימה.
עם שאלה ספציפית בנושא - אנא צרו קשר ב0523430621
חמלה.
בד”כ ברגעי לחץ, ילדים פועלים מתוך המצב התגובתי שלהם.
זאת אומרת, שברגעים אלו, ההתנהגות שלהם היא לא מתוך מודעות ובחירה, אלא תוצר של תגובה - של תחושה של הישרדות וסטרס.
איך זה נראה?
זה יכול להראות כמו התכנסות והתנתקות
זה יכול להראות כמו התפרצויות זעם/ רגש ואפילו אלימות.
כאשר ילד חווה סטרס - ההתנהגות שלו תמיד תראה לנו את זה. (וזה בד”כ לא נעים).
חשוב שאנחנו נבין שרבים מהילדים מתמודדים עם מערכת עצבים מופעלת וחווים סטרס: סטרס בגלל החוסר ודאות, בגלל אזעקות, בגלל חצאי מילים שהם שומעים, בגלל התכנים, בגלל פרידות, בגלל איך שהם חווים אותנו וכו’.. ולכן אנחנו נפגוש התנהגויות כמו:
חוסר שיתוף פעולה, עצבים לא מוסברים, התנגדויות, בכי מפתיע, התפרצויות זעם אלימות ועוד…
ברגעים כאלו, אנחנו חייבים לזכור שהם בעצם, זקוקים לתמיכה והרגעה ולא לתגובה “התנהגותית” קשה ומחנכת.
תמיכה בילדים ע”י אווירת הבית
האווירה בבית משפיעה על הילדים עד מאוד.
הם סופגים את סביבתם פנימה, לוקחים בה חלק, מתאימים את עצמם אליה.
איך נייצר אווירת בית תומכת?
ריתמוס ועוגנים - בימים של חוסר ודאות וחרדה, על אחת כמה וכמה חשוב לנו לשמר היבטים מהריתמוס היומי שלנו.
הריתמוס נותן לילדים תחושת ביטחון, חיבור לשגרה, לודאות, ל”נורמליות של היום יום”.
כמובן שבימים כמו אלו - לא נוכל לשמור באמת על הריתמוס המלא שלנו- אך כן נוכל לשמר טקסים מסויימים ועוגנים מסויימים.( כגון: אופי הארוחות, טקס המקלחת, טקס השינה וכו. ). גם המעט שנצליח לשמר - יהיה עוגן תומך, מרגיע ומועיל.
משימות וזמן משמעותי בבית. - לילדים שלנו מאוד חשוב להיות בתוך עשייה משמעותית וחלק ממשימות הבית. הם אוהבים את זה, זה מעודד תחושת מסוגלות ומשמעות..ומקרב אותם עלינו.
עשייה משמעותית, חשובה בכל ימות השנה ובטח ובטח בימים אלו: נותנת משמעות, תקווה, ומעודדת השקעה, מחברת למסוגלות , מעסיקה אותם, ומחברת אותם לחווית “החיים”.
בימים של כאוס ריגשי ויציאה כה דרמטית מהשיגרה - עשייה משמעותית תומכת מאוד.
שמירה על ניקיון, סדר ואסטתיקה -הבית שלנו הוא מרחב החיים שלנו. המרחב שסביבנו משפיע ישירות על התחושה הפנימית שלנו.
כאשר אנו חיים במרחב נקי, מסודר ואסתטי - מתעוררים בנו כוחות חיים חיוביים, הגוף חווה רגיעה, וישנה נינוחות.
על אף ובגלל הכאוס שבחוץ, שמירה על מרחב ביתי מאורגן , נקי ואסתטי יכולה לתמוך בנו ובילדים.
איך ניתן לעשות זאת?
נכניס לבית אלמנטים של “חיים”, אלמנטים מהטבע , אלמנטים שקשורים לעונה.
ניקיונות של פינות שלא הגענו אליהם. (בתוך המקרר, מגירת סכו”ם, אבק ממקומות נעלמים בבית.)
חידוש ושמירה על הסדר בבית - זה גם עשייה משמעותית , וגם תוצאה מיטבית.
“בתוך הכאוס של המלחמה,
צחוקו של ילד,
מזכיר לנו שצורות היופי הטהורות ביותר,
משגשגות גם במקומות הקשים ביותר”
מה עושים עם הילדים
תנועה גופנית -
תנועה גופנית חיונית לא רק להתפתחות הגוף של הילד, אלא גם לרווחתו הרגשית והנפשית, במיוחד בזמנים מאתגרים.
עיסוק בפעילות גופנית מסייע בשחרור מתחים מצטברים, משפר את המצב הרוח ומקדם תחושת נורמליות בעולם לא בטוח.
תנועה גופנית בבית יכולה להרגיש כ”בלאגן” ולהיות משהו מלחיץ , אך זהו ממש זמן לשחרר קצת, ולאפשר - כי זה חשוב ובריא לכולנו.
מסיבות ריקודים: שימו מוזיקה וערכו מסיבות ריקודים ספונטינת עם הילדים. ריקוד הוא דרך משמח לנוע ולהביע רגשות
יוגה: תנוחות של יוגה פשוטות ומתיחות. יוגה מרגיעה, משפרת גמישות, משחררת מתח בגוף, מחברת לגוף.
מסלול מכשולים: באמצעות חפצים ביתיים כמו כריות, חישוקים, כיסאות, שולחנות, וכו’.
הליכה בטבע: אם מתאפשר לכם לצאת החוצה - צאו החוצה, טיילו, שחררו רגליים, תהנו מהטבע.
כדורגל/ כדורסל/ קפיצה על חבל וכו’.
יצירה ומלאכה -
יצירה ומלאכה הם דרך נהדרת להעביר את היום, וגם לעשות עיבוד לא מודע לסטרס ולרגשות שצפים אצל הילדים.
כמו כן, זו פעילות של הרגעה, יצירתיות, דימיון, מסוגלות - ואפשרות עשות פעילות יחד.
בכללי, אם נצליח שיהיה בבית גישה חופשית לחומרי יצירה - זה יאפשר לילדים יצירה ותנועה יצירתית בכל רגע נתון. וכמובן, זה נחמד וחשוב גם לפעמים פשוט לקחת זמן מסודר ליצירה ומלאכה:
ציור - ציור עם צבעי מים, גועש, ידיים, גירים, עפרונות צבעוניים, .דפי צביעה, ציורים על דפים, על כרטיסיות, על פלקטים, על קרטונים. פעילות שמתאימה לכל הגילאים.
פעילויות לישה - פלסטלינה, הכנת בצק מלח, חימר, פימו, בצק משחק וכו’ - ילדים אוהבים ללוש. ובהתאם לגילם הם יכולים ליצור דברים שונים. זו פעילות שמתאימה לכל הגילאים.
תפירה - בהתאם לגיל הילד ניתן לתת להם לתפור משהו קטן או יצירה משמעותית - אם אין בדים טובים , אפשר תמיד לגזור בגד ישן. רעונות לתפירה: שקיות אורז, כרית לבובות, גמדים קטנים, בובות וכו.
סריגת אצבעות/ סריגת תולעת.
רקמה - מרגיע ומיטבי.
חרוזים - שרשראות, צמידים, חרוזי גיהוץ , וכו’.
יצירה מהטבע - תמיד מומלץ ומיוחד - אם ניתן לאסוף חומרים מהטבע כמו פרחים, עלים יבשים, אצטרובלים, בלוטים, מחטי אורן וכו. ניתן להשתמש בהם לצביעה, הדבקה, מוביילים, הכנת בובות, וכו’
ליפוף - ליפוף זו מלאכה מגוונת ומרגיעה. ניתן ללפף מקלות ולהפוך אותם לרכים וצבעוניים, להכין עין אינדיאנית, הכנת פונפונים וכו’.
ניסויים ומחקר
זו פעילות כיפית, מעניינת, מחדשת ומסקרנת.
היא יכולהלהיות גם חלק ממשחק רחב שמתפתח.
הכנת שיקויים
הכנת קרמים
הכנת הר געש
הכנת בצק קורנפולר
הכנת סבונים
הכנת אבקת פיות
ועוד ועוד ועוד…
רעיונות נוספים:
הכנת ספר
הכנת תאטרון בובות
הכנת מופע צלליות
נתינה:
בתוך כל הכאוס והקושי, הרגשות הקשים והסיפורים המזעזעים שהילדים נחשפים אליהם במודע או לא במודע - נתינה היא דבר נפלא להתמקד בו:
אפיית עוגיות עבור חילים / מפונים/ שכנים/ משפחה וכו.
מסירה של צעצועים/ ספרים וכו שיכולים להיתרם מהם
הכנת ציורים ושליחה לחברים/ משפחה/ חיילים וכו’.
רעיונות יצירה ופעילות נוספים - עולים בקבוצת הוואטסאפ על שביל ההורות. להצטרפות הקליקו כאן.
“בעיני הילד,
הורה הוא גיבור,
איש סוד, והמקור הבלתי מעורער של אהבה וביטחון.
החיבור הזה הוא מתנה שנמשכת לכל החיים”
על החיבור והקשר
בימים שכאלו, בתקופות משבר, (ובכלל מול כל אתגרי החיים של הילדים) - הקשר של הילדים איתנו הוא העוגן המשמעותי ביותר עבורם.
זהו המגדלור בסערה.
הקשר איתנו מספק להם תחושת ביטחון, ותומך בהם ריגשית בהתמודדות.
הקשר הוא המקור לחוסן הריגשי, והיכולת להתמודד.
כאשר ילדים חווים חוויות קשות/ רגשות גדולים - מה שיקבע בחלק נרחב את האופן שבו זה ישפיע עליהם בעתיד הוא: האם ברגע הזה הם הרגישו לבד? או שהם הרגישו שיש להם תמיכה? האם הרגישו שיש מי ששומר להם ועוזר להם - אפילו שקשה.?
איך נחזק את הקשר בימים שכאלו:
מגע, הרבה הרבה מגע. - משחקי מגע, חיבוקים, ליטופים ספונטניים וכו.
נאפשר לילד לחוות את מה שהוא חווה, לא נכעס על הרגשות שלו, לא נתעצבן ממנו ומהתגובות שלו - נאפשר לו להיות מי שהוא.
נבלה איתם בתוך העולם שלהם - נשחק איתם, ניצור איתם, נתעניין במה שהם מביאים ומספרים (אפילו שאנחנו לא לגמרי פנויים ריגשית)
נדאג לכך שהם יהיו בטוחים. ונדאג שהם יודעים את זה. למרות שאולי זה לא בא להם להשאר בבית או קרוב למרחב מוגן - נדאג שהם יודעים שנאחנו מקלבים את ההחלטה הזו בגלל שאנחנו רוצים לשמור עליהם.
אמפתיה - מחוות שמשדרות “אני מבין אותך”, ובנוסף כמובן - לקבל אותם באמת, את הקושי שלהם, להתאים את הציפיות למצב הריגשי שלהם כרגע. לראות אותם באמת, ולוודא שהם יודעים את זה לא בעזרת המילים רק - אלא ע”י ההחלטות והתגובות שלנו.
שיתוף בסיפורים עלינו - זכרונות, סיפורי ילדות (יכולים להיות גם מומצאים).בדרך זו אנו גם מעבירים מסר מחזק - ויחד עם זאת, אנחנו מכניסים אותם לעולם שלנו. יש פה חוויה מקרבת ומשמעותית עבורם.
ריפוי ותיקון - בימים מלחיצים וטרופים אלו סיכוי טוב שנתפרץ יותר, שנהיה יותר חסרי סבלנות, זה טבעי לחלוטין. מה שחשוב זה שנדע לתקן אחכ” - להתנצל, להסביר, להתקרב מחדש. להמשיך להיות המקום הבטוח שלהם, וזה גם אנושי ובסדר להראות את הכאב שלנו. (במידה)
“אהבת הורה אינה יודעת גבולות,
ובעיתות מצוקה היא זורחת בצורה הבהירה ביותר,
מעניקה תקווה, כוח ותמיכה בלתי מעורערת לילדינו".
לתכנים נוספים מוזמנים להצטרף לקבוצת הוואטסאפ “על שביל ההורות” או באינסטגרם.
